ראיית העולם דרך רומניה

אל הטיול ברומניה הצטרפתי בהפתעה, ההורים של ירדן החליטו לנסוע, הוא הצטרף, ואני החלטתי להצטרף לפני חודש, עבר שבוע אבל השבוע הזה השאיר מחשבות, הרבה תהיות ושאלות לא פתורות.
נחתנו בקריובה ונסענו דרומה לאיזור ביילה הרקולנה, הרבה כפרים ולצד הדרך מעיינות חמים, נסענו בכביש, ופתאום ראינו אנשים עם מגבות וחלוקים עומדים לצד הדרך, עצרנו והבנו שיש פה מעיין חם.
מעין בריכה קטנה שזורמים אליה מים רותחים מתוך האדמה, וכל היופי הזה נמצא לצד נחל, במקום יש אופציות למסאג' ב30 ליי ( כ24 שקלים), אנחנו נכנסים למעיין, נוף של נחל זורם לצד עצים מסביב.
במקום יש מעין מבנה של תאי הלבשה מאולתר מעץ שכנראה מישהו פשוט בנה מיוזמתו האישית, וכישראלים, אנחנו ישר תוהים, איך לא משלמים כסף לכניסה לכזה מקום? להפוך אותו למסודר ומוסדר, הרי זה מקום קסום, באמצע הדרך, לצד נחל.

אנחנו ממשיכים, עוברים לצד עיירות וכפרים ורואים הרבה בתים נטושים, מלונות ישנים סגורים, עסקים סגורים, ותוהים לעצמנו איזה פספוס של המקום והפיתוח שלו, הרי הכל כל כך יפה בחוץ, טבע אמיתי ופורח, כמה אפשרויות לכלכלה, אבל האנשים שגרים פה לא רואים את התמונה הכוללת כמונו, מבחינתם זה חלק מהתפאורה שהם נולדו אליה והם חיים במעין הישרדות יום יומית.

ישנו במלון DIMITRIOS כשלושה ימים, לצד המלון יש בית שמגדל עצי פרי, גידול דלעת, הוא מכין חלב וגבינות בעצמו וכנראה אוכל מה שהוא מגדל באופן כללי ומופשט שכזה, מכין גבינות ומביא לילדים, משמר שומן בקר לחורף ואוכל לצד לחם שחור בסיסי.
בעיירה, ביילה הרקולנה, שביקרנו בה באיזור נכנסנו לסופר מקומי, במקום הזה לא היה סופר מסחרי גדול, ושם היה מקרר גבינות, מקרר מעדנים, סוגי חטיפים, קטניות מצאתי רק בשימורים ומחלקת בריאות הייתה במחירים כמו שבארץ, מחירים שלמקומיים פה הם מאוד יקרים, מה שאומר שהאוכל "הטבעי" שלהם הוא בעצם גבינות, ונקניקים, והם לא הגיעו לפיתוח הזה.
בנסיעה דרך כפרים שונים ראינו הרבה בתים עם שטחים חקלאיים שבהם הם מגדלים, מעמידים מחוץ לבית עגלה ומוכרים את התבואה, חצילים, פלפלים אדומים, בצלים, כרוב, כרובית, פרחים..
יש סופרים גדולים, שלא תחששו לרגע, אבל סופר מרכזי גדול שבו יש מבחר יכול להיות במרחק שעה עד שעתיים נסיעה מכל כפר, הכפריים לא מסתכלים על הדלק והמותרות כמונו, הם יחסכו לנסיעה ואולי יסעו פעם בשבועיים או בחודש לקניות, האנרגיה שהם מוציאים חשובה, והכלכלה לאדם הפשוט נמוכה.
האוכל הכפרי והמקומי שלהם מתבסס על תירס, בשר, לחם וגבינות, ירקות מהגינה.

במלון שהתארחנו בו היה מלצר נחמד שישבנו איתו, הוא סיפר לנו על החיים והכלכלה בסביבה, משכורת ממוצעת לאדם היא 1500 ליי, כ- 1250 שקלים, להשכיר דירה פשוטה זה 500 ליי, נשאר 2/3 משכורת שהולך על אוכל והישרדות חודשית, עכשיו זה יותר ברור למה כל נסיעה לקניות חשובה, ולא כולם ירצו לעשות אותה.

הכלב של בעלת המלון


ברחובות תראו הרבה כלבים משוטטים, רובם כלבי בר מסכנים שסיכוי גבוה שלא ישרדו את החורף הקרוב, הכלכלה קשה לאדם, אז מעטים האנשים שמחזיקים כלבים בבית.

בימים האחרונים היינו בקריובה, השפע פה קצת שונה מהכפרים, קצת יותר מודעות, מרקטים יותר מפותחים, אבל עיקר האוכל מתבסס על תזונת דברי בשר, תזונת חלב, חמאה, ביצים, תירס.
בנוסף במסעדות, אופציות לאוכל טבעוני היו אפשרויות מעטות, האוכל הטבעי להם הוא מושתת בעבר שלנו ובהווה שלהם, מה שהם מכירים וחיי.
לדוגמא, ביקרנו במסעדה יחסית יוקרתית לאיזור, התפריט בנוי בצורה של מסעדה קלאסית מפעם, תמונות של חלק מהמנות מצולמות בקלאסיקה ישנה, תפריט מפורק לפרטי פרטים, המון מנות מפוזרות ואופציות, צורת תפריט שלפי הידע שלי לא קיימת כיום בארץ, ודיברתי על זה עם אבא שלי והוא העלה נקודה, אנחנו בתור ישראלים טסים, רואים, חוזרים ומשפרים, לרוב המקומיים פה אין למה להתפתח, מה שהם מכירים זה מה שהם אוהבים, "למה שהם ישנו את התפריט והמנות, אחר כך המקומיים יגיעו אליהם וישאלו למה הם שינו, היה טוב ככה" אבא אמר.

ארוחות הבוקר שאכלנו היו במלונות.
במלון בקריובה היינו במלון שנחשב ליוקרתי באיזור, אחד שמשפחת המלוכה של רומניה ביקרה בו, ארוחת בוקר קלאסית לאירופה, יחסית יותר יוקרתית ממלונות אחרים באיזור. תמונה מצורפת למטה.

כל זה גורם לי לתהות, בתור אחת שמנסה לבדוק אוכל טבעי ,עיקר האוכל שאכלתי בטיול היה סלטים, פולנטה, לחם, מטבלים ומרקים ואולם, אין בי שום כעס אלא רק הבנה לגבי החיים פה, אלו החיים שהם מכירים, ההתפתחות שונה, המודעות אחרת, ואין להם הרבה ברירה קיימת כמו שיש לנו בישראל, השפע הגדול שיש לנו לא קיים.
אם החקלאי לא יגדל קטניות שונות בחצר לא יהיו לו, ובשלג החלבון והברזל שהוא יקבל יהיה מהבשר, מהשומן שהם משמרים לחורף לאכול לצד הלחם או בתוך מרק חם, הרי הוא לא יקנה תוסף תזונה כמוני של ברזל מחנות טבע, הרי הוא לא יקבל את כל הערכים התזונתיים שלו מהדלעת שהוא גידל או מהאפרסק שיש לו על העץ.

נקודות למחשבה

  • בישראל יכולת הבחירה מרובה, תעשיות ענק שולטות במרכזי מזון, אין חוסר במוצרי הצריכה.
    המותרות אצלנו שגרה.
    אדמת המדינה מביאה איתה שפע של ירקות, פירות ועלים ובתוך כל זה לנו יש את זכות הבחירה.
    כל אחד באמונה שלו, כל אחד והדרך שלו, אין בחירה לא נכונה.
    חשוב שבזמן הבחירה כל אדם יהיה במודעות מלאה לעשייה.
  • בזמן חופשה פעם הבאה בארצנו הקסומה, בזמן ארוחת הבוקר, עשו טובה, תגידו בלב תודה.
    השתדלו לא לאכול זית ולזרוק חרצן על הבופה, השף והצוות שלו השקיעו בארוחה, תחשבו פעמיים לפני תלונה, השפע גדול, האיכות ברמה גבוהה, תאכלו באהבה ובהוקרת תודה.
  • הכי חשוב, תראו איזה יופי מסביב, הכל קיבלנו במתנה.

"מותרות לנצח תהפוך למוצר בסיס" – יובל נח הררי

***
(בערים הגדולות יש כלבי בית והאופציות יותר מגוונות מבחינת תזונה).

***
כל הכתוב נכתב מנקודת המבט שלי, מהחוויות האישיות שלי, במידה ולמישהו יש משהו להוסיף, או נקודה למחשבה אשמח לשמוע.

תגובות

מירי טלומק

סאני היקרה… תיארת במילים נפלאות את המדינה . למרות הקשיים במדינת הבשר והגבינות שרדת יפה מאוד. הצלחת לאכול למרות הכל ואפילו לצום את צום הכיפור…. והצלחת לשכנע טבח של בית מלון לבשל לך קינואה ועדשים… דווקא יצא להם טעים. אני שמחה שלפחות צד המרקים של תפריט הרומנים נתן לך מענה. יש להם מרקים טעימים!
תודה לך שההית איתנו😍😘

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *